﻿מוסף, יעלה ויבוא, ועל הניסים, אשכנז:

מוסף לראש חודש:
אתה קדוש ושמך קדוש, וקדושים בכל-יום יהללוך סלה. ברוך אתה יי, האל הקדוש.
ראשי חדשים לעמך נתת, זמן כפרה לכל תולדותם. בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת לכפר בעדם. זכרון לכלם יהיו, ותשועת נפשם מיד שונא. מזבח חדש בציון תכין, ועולת ראש חודש נעלה עליו, ושעירי עזים נעשה ברצון, ובעבודת בית המקדש נשמח כולנו, ובשירי דוד עבדך הנשמעים בעירך, האמורים לפני מזבחיך. אהבת עולם תביא להם, וברית אבות לבנים תזכור. והביאנו לציון עירך ברנה, וללירושלים בית מקדשך בשמחת עולם ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו, תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם. ואת מוסף יום ראש החודש הזה נעשה ונקרב לפניך באהבה כמצות רצונך, כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך, מפי כבודיך כאמור:
ובראשי חדשיכם תקריבו עלה ליי פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שִׁבְעָה תמימם:
ומנחתם ונסכיהם כמדבר: שלשה עשרֹנים לפר, ושני עשרנים לאיל, ועשרון לכבש, ויין כנסכו, ושעיר לכפר, ושני תמידים כהלכתם.

יעלה ויבוא:
אלהינו ואלהי אבותינו, חדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה, לששון ולשמחה, לישועה ולנחמה, לפרנסה ולכלכלה, לחיים ולשלום, למחילת חטאת ולסליחת עוון. כי בעמך ישראל בחרת מכל האומות, וחוקי ראשי חדשים להם קבעת. ברוך אתה יי, מקדש ישראל וראשי חדשים.
רצה יי אלהינו בעמך ישראל ובתפלתם, והשב את-העבדה לדביר ביתך, ואשי ישראל ותפלתם באהבה תקבל ברצון, ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך. ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. ברוך אתה יי, המחזיר שכינתו לציון.
אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבוא יגיע יראה וירצה ישמע יפקד ויזכר זכרוננו ופקדוננו וזכרון אבותינו וזכרון משיח בן דוד עבדך וזכרון ירושלים עיר קודשך וזכרון כל עמך בית ישראל לפניך לפלטה לטובה לחן לחסד ולרחמים לחיים ולשלום ביום ראש החודש הזה חג המצות הזה חג השבועות הזה הזיכרון הזה חג הסכות הזה השמיני חג העצרת הזה
זכרנו יי אלהינו בו לטובה ופקדנו בו לברכה והושיענו בו לחיים
ובדבר ישועה ורחמים חוס וחננו ורחם עלינו והושיענו כי אליך עינינו
כי אל מלך חנון ורחום אתה.

על הניסים:
על הנסים ועל הפרקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל המלחמות שעשית לאבתינו בימים ההם בזמן הזה:
לחנוכה:
בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו. כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך:
ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם. רבת את ריבם. דנת את דינם. נקמת את נקמתם. מסרת גבורים ביד חלשים. ורבים ביד מעטים. וטמאים ביד טהורים. ורשעים ביד צדיקים. וזדים ביד עסקי תורתך. ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה:
ואחר כך באו בניך לדביר ביתך. ופינו את היכלך. וטהרו את מקדשך. והדליקו נרות בחצרות קדשך. וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו. להודות ולהלל לשמך הגדול:
לפורים:
בימי מרדכי ואתר בשושן הבירה. כשעמד עליהם המן הרשע. ביקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ביום אחד. בשלושה עשר לחדש שנים עשר. הוא חֹדֶשׁ אדר. ושללם לבוב:
ואתה ברחמיך הרבים. הפרת את עצתו. וקלקלת את מחשבתו. והשבות לו גמולו בראשו. ותלו אותו ואת בניו על העץ: